רשימות שיעורים על סוכה ד׳

מהדורה: ספר רשימות שיעורים על מסכת סוכה, ניו יורק תשמ"ט

« רשימות שיעורים על סוכה ג׳ ע״ב רשימות שיעורים על סוכה ו׳ ע״ב »

1 וְאַף עַל גַּב דְּבַטְּלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ, מִשּׁוּם דְּבָטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כׇּל אָדָם.

2 תֶּבֶן וּבִטְּלוֹ הָוֵי מִיעוּט, וְכׇל שֶׁכֵּן עָפָר וּבִטְּלוֹ.

3 תֶּבֶן וְאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ, וְעָפָר סְתָם — מַחְלוֹקֶת רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן. דִּתְנַן: בַּיִת שֶׁמִּילְּאָהוּ תֶּבֶן אוֹ צְרוֹרוֹת וּבִיטְּלוֹ — מְבוּטָּל.

4 בִּיטְּלוֹ — אִין, לֹא בִּיטְּלוֹ — לָא. וְתָנֵי עֲלַהּ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תֶּבֶן וְאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ — הֲרֵי הוּא כְּעָפָר סְתָם, וּבָטֵל. עָפָר וְעָתִיד לְפַנּוֹתוֹ — הֲרֵי הוּא כִּסְתַם תֶּבֶן, וְלָא בָּטֵיל.

5 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהוּצִין יוֹרְדִין בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אַמָּה, אִם צִלָּתָם מְרוּבָּה מֵחֲמָתָם — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה.

6 הָיְתָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, סָבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר אִם חֲמָתָם מְרוּבָּה מִצִּלָּתָם — כְּשֵׁירָה.

7 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא דִּירָה סְרוּחָה הִיא, וְאֵין אָדָם דָּר בְּדִירָה סְרוּחָה.

8 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּבָנָה בָּהּ אִיצְטְבָא כְּנֶגֶד דּוֹפֶן הָאֶמְצָעִי, עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ וְיֵשׁ בָּהּ הֶכְשֵׁר סוּכָּה — כְּשֵׁרָה.

9 וּמִן הַצַּד, אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִיצְטְבָא לַכּוֹתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת — פְּסוּלָה, פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — כְּשֵׁרָה.

10 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאָמְרִינַן דּוֹפֶן עֲקוּמָּה? תְּנֵינָא: בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ מִן הַכּוֹתֶל לַסִּיכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת — פְּסוּלָה, הָא פָּחוֹת מִכָּאן כְּשֵׁרָה!

11 מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּחַזְיָא לְדוֹפֶן, אֲבָל הָכָא, דְּלָא חַזְיָא לְדוֹפֶן — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

12 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּבָנָה אִיצְטְבָא בְּאֶמְצָעִיתָהּ, אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִיצְטְבָא וְלַדּוֹפֶן אַרְבַּע אַמּוֹת לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ — פְּסוּלָה, פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — כְּשֵׁרָה.

13 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאָמְרִינַן דּוֹפֶן עֲקוּמָּה? הַיְינוּ הָךְ!

14 מַהוּ דְּתֵימָא: דּוֹפֶן עֲקוּמָּה מֵרוּחַ אַחַת — אָמְרִינַן, אֲבָל כׇּל רוּחַ וָרוּחַ — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

15 הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְחָקַק בָּהּ כְּדֵי לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת חֲקָק וְלַכּוֹתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — פְּסוּלָה.

16 פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים — כְּשֵׁרָה.

17 מַאי שְׁנָא הָתָם, דְּאָמְרַתְּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַאי שְׁנָא הָכָא, דְּאָמְרַתְּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים?

18 הָתָם, דְּאִיתֵיהּ לְדוֹפֶן, פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — סַגִּיא, הָכָא, לְשַׁוּוֹיֵי לְדוֹפֶן, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים — אִין, אִי לָא — לָא.

19 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וּבָנָה בָּהּ עַמּוּד שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְיֵשׁ בּוֹ הֶכְשֵׁר סוּכָּה — סָבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר, גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא.

20 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: בָּעֵינַן מְחִיצוֹת הַנִּיכָּרוֹת, וְלֵיכָּא.

21 תָּנוּ רַבָּנַן: נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, רַבִּי יַעֲקֹב מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

22 אָמַר רַב הוּנָא: מַחְלוֹקֶת עַל שְׂפַת הַגָּג, דְּרַבִּי יַעֲקֹב סָבַר: אָמְרִינַן גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא, אֲבָל בָּאֶמְצַע הַגָּג — דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה. וְרַב נַחְמָן אָמַר: בְּאֶמְצַע הַגָּג מַחְלוֹקֶת.

23 אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּאֶמְצַע הַגָּג מַחְלוֹקֶת, אֲבָל עַל שְׂפַת הַגָּג דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, אוֹ דִלְמָא, בֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת? תֵּיקוּ.

24 מֵיתִיבִי: נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין בָּאָרֶץ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, רַבִּי יַעֲקֹב מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

25 וְהָא אֶרֶץ, דִּכְאֶמְצַע הַגָּג דָּמֵי, וְקָא מַכְשִׁיר רַבִּי יַעֲקֹב! תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא, תְּיוּבְתָּא.

26 וְעוֹד: בָּאֶמְצַע הוּא דִּפְלִיגִי, אֲבָל עַל שְׂפַת הַגָּג דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה! לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בְּתַרְתֵּי.

27 אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: פְּלִיגִי בְּאֶמְצַע הַגָּג, וְהוּא הַדִּין עַל שְׂפַת הַגָּג. וְהַאי דְּקָמִיפַּלְגִי בְּאֶמְצַע הַגָּג, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יַעֲקֹב, דַּאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַגָּג נָמֵי מַכְשִׁיר.

28 תָּנוּ רַבָּנַן: נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין בָּאָרֶץ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ יֵחָקְקוּ וְיֵחָלְקוּ, וְיֵשׁ בָּהֶן טֶפַח לְכָאן וְטֶפַח לְכָאן — נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו — אֵין נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. שֶׁהָיָה רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּיוֹמְדֵי סוּכָּה טֶפַח, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח.

29 וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. מְנָלַן?

30 אִתְּמַר, רַב וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ.

31 בְּכוּלֵּהּ סֵדֶר מוֹעֵד, כָּל כִּי הַאי זוּגָא — חַלּוֹפֵי רַבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיְּילִי רַבִּי יוֹנָתָן.

32 אָרוֹן תִּשְׁעָה, וְכַפּוֹרֶת טֶפַח — הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה, וּכְתִיב: ״וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפּוֹרֶת״,

פירוש רשימות שיעורים על סוכה ד׳

1 גמרא: הוצין יורדין בתוך כ' אמה. עיין בעירובין ג דלרבא חלל סוכה תנן. וקצת קשה מדוע ס"ל לרבא דאזלינן בתר החלל.

2 ונראה דרבא לטעמיה דס"ל לעיל בריש המס' שסוכה גבוהה מכ' פסולה הוא משום דדירת עראי בעינן ולמעלה מכ' הוי דירת קבע כיון דהמחיצות קבועות למעלה מכ', ועיקר חלות השיעור דכ' היא במחיצות, והוא כפי מה שכלל הרמב"ם בפ"ד מסוכה הל"א השיעור של יותר מכ' יחד עם השעורים שהם במחיצות הסוכה. והנה כשהסכך גבוה יותר מכ' והחלל כ' אמות הואיל ואין המחיצות יתרות מכ' ליכא קביעות מחיצות למעלה מכ' אמות ולכן כשרות. בהתאם לכך דעתו של רבא כשהחלל יותר מכ' המחיצות פסולות דאז הויין יותר מכ'.

3 שם. רמב"ם פ"ד מסוכה הלי"ג ז"ל: סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפי' ביטלם כו' היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם היתה צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה, עכ"ל. עיין בערובין דף ג: ובמ"מ להל"א שם. מתחילת דברי הרמב"ם בסוכה "שאוירה גבוה מכ' אמה" משמע שפוסק כמ"ד דחלל סוכה תנן דפסולה רק כשחללה יותר מכ' אמה. לעומת זה בסיפא של ההלכה - מצריך הרמב"ם שההוצין ירדו לתוך כ' אמה - "והוצין יורדין לתוך כ' אם היתה צלתן מרובה מחמתן כשרה" ומשמע דלא סגי שירדו עד לחלל עשרים, ותמוה שזה לכאורה בניגוד למ"ד דחלל סוכה תנן. ואמנם דעת שאר הראשונים שדי אם ירדו ההוצין עד כ' מטעם חלל סוכה תנן תוס' עירובין ג: ד"ה חלל, ולכאורה הדין עמהם. ופסקו של הרמב"ם שקובע כמ"ד דחלל סוכה תנן אך אינו מכשיר את הסוכה אא"כ יורדים ההוצין לתוך כ' ואינו מסתפק אם יורדין עד כ' צע"ג. שם גמרא: דירה סרוחה. הדין של דירה סרוחה שנוי במחלוקת הר"ח והרמב"ם.

4 א ר"ח קובע שדירה סרוחה פסולה. ניתן לומר שהר"ח סובר שדירה סרוחה פסולה מפני שהסוכה אינה ראויה לדירה במציאות. בכך דומה לסוכה פחותה מז' על ז' טפחים שאינה מחזקת שולחנו שגם היא פסולה מפני שאינה ראויה לדירה. סוכה והוצין יורדין לתוך י' טפחים אינה סוכה הראויה לדירה, ולפי"ז רק כשיש הוצין המצערים את היושבים בסוכה והופכים אותה לדירה סרוחה במציאות נפסלה הסוכה.

5 א"נ י"ל, שר"ח סובר שיש כאן בטול ומעוט מחיצות. אע"פ שההוצין היורדין לתוך כ' אמה אינם ממעטים את גובה מחיצות הסוכה למעלה מכ' בכדי להכשירה, מ"מ ההוצין היורדין לתוך י' טפחים מועילים למעט את גובה המחיצות שבסוכה לפוסלה. זאת אומרת - לחומרא הוצין ממעטים את גובה הסוכה ומחיצותיה אע"פ שחמתן מרובה מצלתן. ומהות הפסול דדירה סרוחה היא הפקעת חלות מחיצות גבוהות עשרה דמדין דירה סרוחה המחיצות פסולות. ויוצא מזה שגם הוצין כל שהם למטה מעשרה פוסלים אע"פ שאינם מצערים במציאות דעיקר דינם הוא בשעור המחיצות - למעטן לפחות מי' טפחים. ועיין לקמן בשעורים דף י: בענין נויי סוכה אין ממעטין בסוכה.

6 ב שיטת הרמב"ם היא שהסוכה כשרה אלא שלכתחילה אסור לישב בדירה סרוחה. וז"ל פ"ה מסוכה הל"ב: וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו, עכ"ל. ומתבקשת השאלה, מ"ש דירה סרוחה הכשרה בדיעבד לרמב"ם מסוכה קטנה מז' על ז' הפסולה לחלוטין מפני שאינה מחזקת ראשו רובו ושלחנו ואינה ראויה לדירה, וצ"ע..

7 שם. תוס' ד"ה והוצין - וז"ל: אמאי כשרה הא אי קלשת היו ההוצין נופלים כדאשכחן כו' גבי מקצת סכך בתוך כ' ומקצת סכך למעלה דפסלינן הסוכה דכי קלשת לה הוי לה חמתה מרובה מצלתה כו' לפי שלא יכול להתקיים הסכך בתוך עשרים דמחמת קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול וכו'.

8 במ"א או"ח סי' תרכ"ט סק"ט יש דיון ארוך אם מותר להעמיד את סכך הסוכה בדברים הפסולים לסכך. דעתו של הגאון ר' חיים זצ"ל היתה שמותר. והיה רגיל להסתייע מהגמרא ב. האומרת שמותר לעשות את דפנות הסוכה ממחיצות של ברזל, והרי אין דבר המעמיד לסכך יותר ממחיצות הסוכה. לדעתו אין לחלק בין מעמיד למעמיד.

9 לכאורה יש ראייה מהתוס' דידן נגד הגר"ח זצ"ל שהרי הם מפרשים שסכך למעלה מכ' אמה המעמיד את הסכך פוסל. אכן ליכא כאן ראייה, דבנדון של התוס' יש דין מיוחד במדידת שעור גובה של סכך. אם מקצת הסכך קיים בתוך כ' ומקצת הסכך עצמו קיים למעלה מכ' נמדד שעור גובה הסכך כולו על פי קביעת השעור של המעמיד. לפיכך, אם החלק העליון של הסכך מעל כ' הוא המעמיד של הסכך, נמדד הסכך כולו כלמעלה מכ', והסוכה פסולה מפני גובהה. ולכן כשיש סכוך המעמיד מעל לכ' יש מדידה מעל כ', אבל לא מפני שמעמיד בסכך פסול בעצמו נפסלה הסוכה. הגר"ח זצ"ל הסתמך למעשה על הרמב"ם שהשמיט את דין המעמיד בסכך פסול ולא חשש במעמיד לשיטת הרמב"ן והר"ן לקמן כא:. עיין שם בשעורים.

10 בענין סכך למעלה מכ' ויחסו לדין סכך הפסול במינו עיין בשיעורים לקמן ט:.

11 שם. בענין דופן עקומה.

12 א בסוכה גבוהה מכ' אמה ובנה בה איצטבא יש בראשונים עי' בריטב"א ובר"ן מחלוקת בין רש"י ותוס' בביאור הדין של דופן עקומה. תוס' מסבירים שרואים את הדופן כאילו היא נעקמת למעלה וכאילו הסכך כולו שמן הדופן ועד האיצטבא הוא הדופן. ובכן הסכך שבגג נעשה חלק מהמחיצה. מאידך רש"י מבאר, שרואים את הדופן כאילו נתקרבה לאיצטבא. לרש"י, אין הסכך נעשה חלק של המחיצה, אלא שדין דופן עקומה קובע שחל צרוף בין המחיצה בחוץ ובין הסכך הכשר בפנים. צ"ע מהו יסוד המחלוקת הזאת.

13 נ"ל, שלתוס', יש ע"פ דין של דופן עקומה חלות מחיצה שאינה רק ניצבת ישרה אלא שהיא גם שטוחה על הגג. המחיצה העומדת בחוץ מתעקמת ומתחברת למעלה עם הסכך שבגג לעשותו חלק של המחיצה והמחיצה שטוחה על הגג והגג מהווה איפוא חלק המחיצה. לרש"י, לא תיתכן מחיצה שטוחה. לדעתו, מחיצה חלה רק כשעומדת - מלמטה למעלה - אבל לא שטוחה, ומשום כך פירש רש"י את הדין של דופן עקומה כדין של צירוף הדומה לחלות דין הלבוד.

14 הנה ברמב"ם מצויים שני הביאורים האלו, כי בדין האיצטבא מבאר כפירש"י שהוא מטעם צירוף. וז"ל פ"ד מסוכה הלי"ג - י"ד: סוכה שאווירה גבוה מעשרים אמה כו' בנה איצטבה באמצעה, אם יש משפת איצטבה ולכותל כו' פחות מארבע אמות כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מכ' אמה, עכ"ל. מאידך בסכך פסול בצדי גג הסוכה קובע בפ"ה הלי"ד כביאור התוס' על מחיצה העומדת בחוץ והשוכבת בגג שטוחה למעלה, וז"ל: וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות פסולה פחות מכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה, ודבר זה הל"מ, עכ"ל. ואמנם הכסף משנה בפ"ד תמה על הסתירה הזו.

15 וכדי ליישבה נראה להקדים שלרמב"ם ישנן שתי הלכות בדופן עקומה. בסכך למעלה מכ' מן הצד יש דין צרוף. בסכך הפסול במינו מן הצד יש חלות מחיצה המתעקמת ושטוחה על צדה בגג למעלה.

16 סכך למעלה מעשרים אמה שונה מסכך הפסול במינו. למעלה מכ' אין הפסול בגוף הסכך עצמו אלא בשעוריו של הסכך. כאן יש ההלכה של דופן עקומה מדין צירוף ולא מדין מחיצה המתעקמת למעלה ששוכבת על צדה בגג. והטעם לכך הוא שאם ננקוט שהמחיצה מתעקמת למעלה בגג הרי רק החלק שמעל לאיצטבא הוא למטה מכ'. חלק המחיצה העומד במקומו מבחוץ לאיצטבא עדיין מגיע לגובה למעלה מעשרים, והמחיצה תהיה פסולה מפני שבחלקה העומד בחוץ הרי היא למעלה מכ' אמה. דין הצירוף בלבד מועיל כאן להכשיר את המחיצה. מצרפים את המחיצה החיצונה לאיצטבא בפנים - כאילו כולה עומדת על יד האיצטבא ונמדדת משם דוקא. ומשום כך, הריהי עומדת כולה למטה מעשרים. לעומת זה בסכך הפסול במינו ובגופו בצד הסוכה ליכא דין צירוף, כי הסכך הפסול במינו מבטל את הצירוף הזה. באופן זה הוכשרה הסוכה רק מדין מחיצה השטוחה ע"י שהסכך הפסול נעשה חלק מן המחיצה עצמה. דופן עקומה פשוטה כמשמעה.

17 ב לפי הרמב"ם, מתיישבים כמה עניינים שבסוגיא שלפנינו.

18 וז"ל הש"ס: היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כו' ומן הצד כו' פחות מארבע אמות כשרה מאי קמ"ל דאמרי' דופן עקומה תנינא בית שנפחת כו' מהו דתימא התם הוא דחזיא לדופן אבל הכא דלא חזיא לדופן אימא לא קמ"ל, עכ"ל. ס"ד של הש"ס דורש ביאור.

19 ולפי הרמב"ם ניתן לפרש הס"ד שבדופן עקומה הואיל ויש רק הדין של מחיצה שמתעקמת ושוכבת למעלה בגג, אמרינן דופן עקומה להכשיר בית שנפחת דהוי סכך פסול במינו בצד הגג. אולם באיצטבא, אם נאמר שההלכה של דופן עקומה מדין מחיצה עקומה השוכבת למעלה על צדה, עכ"ז, ישאר שיעור חלק המחיצה העומד מבחוץ גבוה מעשרים, והסוכה עדיין פסולה. קמ"ל - יש דין שני בהלכה של דופן עקומה: דין של צירוף שחל ומכשיר גם את סוכה למעלה מכ' אמה בצדדיה, שע"י הצירוף לאיצטבא נמדדת המחיצה כעומדת כולה למטה מעשרים, כנ"ל, ומשום כך הסוכה כשרה.

20 ועוד שם בסוגיא: היתה גבוהה מכ' אמה ובנה איצטבא באמצעיתה כו' מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה היינו הך מהו דתימא דופן עקומה מרוח אחת אמרינן אבל כל רוח ורוח לא קמ"ל, עכ"ל. הקשה הריטב"א, מה הס"ד דהגמ', הרי משנה מפורשת יז. קובעת שבבית שנפחת חלה ההלכה של דופן עקומה מכל רוחות הסוכה.

21 אך לפי הרמב"ם מתורצת הקושי'. בבית שנפחת - כשיש סכך הפסול בגופו מן הצדדים - חל הדין של דופן עקומה מטעם מחיצה השוכבת למעלה על צדה בגג לכל הרוחות. לעומת זה באיצטבא - בסכך למעלה מכ' מן הצדדים - אינו נוהג הדין של המחיצה השוכבת אלא הדין של צירוף. וסד"א שדין הצירוף מיוחד הוא לרוח השלישית של הסוכה לבדה, כי הרוח השלישית בסוכה מהווה דין מיוחד - שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, לפיכך סד"א הואיל ואין צריכים דופן גמורה נוהג בה דין צרוף, אבל לא בשתי הרוחות הראשונות, קמ"ל - שבכל רוחות הסוכה חלה ההלכה של דופן עקומה מדין הצירוף.

22 ג כמה הערות:

23 א לפי הרמב"ם יש לעיין בסוכה עם איצטבא כנ"ל ויש סכך הפסול במינו למעלה מעשרים אמה בצדדי הסוכה, היחול דין דופן עקומה או לא. כי לכאורה הופקע דין דופן עקומה מטעם צרוף מפני הסכך הפסול, וגם לא יתכן שיחול הדין של דופן עקומה ממש דהיינו מחיצה השוכבת על צדה בגג מפני הגובה של כ', ולפי"ז הסוכה ממ"נ פסולה.

24 אעפ"כ נ"ל כי הסברה נוטה להכשיר. הרי הצרוף של דופן עקומה באיצטבא חל מלמטה מעשרים. ומכיון שכאן הסכך הפסול במינו נמצא למעלה מעשרים, אינו מונע את חלות הצרוף מלמטה מכ' לאיצטבא, ומסתבר שהסוכה כשרה.

25 ב לפי הריטב"א, סובר רש"י שדין דופן עקומה חל בענין האיצטבא מדין צרוף. ויש להעיר מפרש"י לקמן יז. ד"ה פסולה, וז"ל: ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן כו' דופן עקומה כו' היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה כו' ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך. הרי מפורש ברש"י שדופן עקומה חל מדין מחיצה שוכבת ולא מטעם צרוף, וזה לכאורה סותר דברי הריטב"א.

26 ונראה ששיטת רש"י כהרמב"ם הנ"ל. ובכן באיצטבא סובר שדופן עקומה חלה מדין צרוף, אבל בסכך הפסול במינו בצד הגג - המשנה שם - סובר שההלכה של דופן עקומה חל משום מחיצה השוכבת למעלה על צדה בגג.

27 ג ברא"ש אות ג', דעת הרי"ץ גיאות שאם האיצטבא גבוהה י' טפחים לא אמרינן דופן עקומה - כיון שהאיצטבא מחלקת רשות לעצמה. אליבא דפרש"י שדופן עקומה מדין צרוף מתבארת שפיר דעתו של הרי"ץ גיאות. אין חלות צרוף ממחיצות מבחוץ למקום שיש לו מכבר מחיצות לעצמו מבפנים. אבל לפירוש התוס' - שבדופן עקומה יש מחיצה עקומה ממש העומדת בחוץ והעקומה ממש בגג חילוקו של הרי"ץ גיאות בין פחות מי' טפחים לי' טפחים משולל ביאור.

28 ד ז"ל הגמרא ד:: מ"ש התם דאמרת פחות מד' אמות ומ"ש הכא דאמרת פחות משלשה טפחים התם דאיתיה לדופן פחות מארבע אמות סגיא הכא לשווי לדופן פחות משלשה טפחין אין אי לא לא, עכ"ל.

29 לרש"י - הסובר שבדופן עקומה יש דין צרוף - מובנים הקושיא והתירוץ. הקושיא היא למה לא יועיל הצרוף של דופן עקומה לשוויה מחיצה ודופן.

30 התירוץ הוא - הצרוף של דופן עקומה אינו יכול לחדש חפצא של מחיצה אחת. בכך שונה לבוד. שעור הלבוד הריהו שעור צרוף המועיל בכל התורה כולה, ולפיכך מועיל לחדש גם חפצא של מחיצת סוכה. דופן עקומה היא הלכה המיוחדת לסוכה - אבל רק לצרף מחיצה לסכך ולא ליצור המחיצה עצמה.

31 אמנם לתוס' צ"ע: הרי הם סוברים שבדופן עקומה יש דין מחיצה העומדת מבחוץ שמתעקמת ושוכבת ממש בגג - וא"כ מהי קושיית הש"ס מחקק והא לכאורה אין שייכות כלל בין חקק לדין דופן עקומה.

32 ואולי אליבא דהתוס' הקושיא היא הואיל ויש דין דופן עקומה ובדופן עקומה חלק מן המחיצה עומד וחלק אחר מעוקם למעלה, יוצא שאין בסוכה דין של חפצא אחת של מחיצה אלא שתי מחיצות נפרדות המכשירות והמועילות ביחד, וא"כ, בחקק גם ביתר מג' טפחים תתכשר הסוכה ע"י כמה מחיצות קטנות.

33 והתירוץ הוא שבדופן עקומה ליכא שתי מחיצות - יש רק חלות שם מחיצה אחת - חלקה במעומד וחלקה ששוכב למעלה בגג. ברם שתי מחיצות נפרדות פסולות בסוכה. עקב כך חקק מועיל לשוויי מחיצה רק בפחות משלשה טפחים - כשיש חלות שם מחיצה אחת. לביאור דין החקק במלואו ראה שעורים לדף ב.

34 שם. רש"י ד"ה כשרה. בדין פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, איתא לקמן יט., וז"ל רבה ורב יוסף אמרי תרוייהו הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו כו' כלומר, מותר לשבת בהמשך הסוכה, ואע"פ שאיננו יושב ממש בין כל המחיצות בראש הסוכה. ועלינו לבאר את הדין דפסל היוצא מן הסוכה, האם המחיצות בראש הסוכה חלות ע"פ דין לכל מקום הסוכה כולל מקום הפסל ולכן הפסל כשר דיש חלות הכשר מחיצות למקומו או"ד עיקר חלות המחיצות לסכך בלבד והפסל כשר משום דאינו זקוק לחלות מחיצות במקומו. זאת אומרת, המחיצות בראש הסוכה מכשירות הסכך והכשר הסכך חל לפסל מכיון דסכך אחד הוא.

35 ונראה שיש כאן מחלוקת הראשונים, דהנה בפירש"י ד"ה קמ"ל כתב ז"ל: דמן הסוכה הוא והוי שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח וכו'. דברי רש"י שם מורים שלמקום הפסל בהמשך הסוכה חלות שלש מחיצות כהלכתן. כל החידוש בדין פסל היוצא הוא שהגברא אינו חייב לשבת ממש בין כל שלש המחיצות, אבל יש למקום הפסל המשך הסוכה חלות דין של שלש מחיצות כשרות.

36 והנה רש"י כאן מכשיר לשבת מהאיצטבא והלאה, וז"ל - דמנינן חללה מראש האיצטבא כו' הרי כאן סוכה קטנה ואמרי' לקמן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה וכו'.

37 הרא"ש סי' ג' דן בשיטתו של רש"י, וז"ל: והקשה ה"ר ישעיהו דהא דאמרי' כו' נידון כסוכה היינו היכא דאית ליה הכשר דפנות כו' אבל הכא דמן האיצטבא והלאה גבוהה יותר מכ' אמה מהיכי תיתי לה הכשר כו' לא דמי לפסל דהתם הדופן הקצר נמשך כנגד האורך כדאמר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח אבל הכא היכא אשכחן וכו'.

38 נראה שההשגה נעוצה בכך שלקמן יט. יש שלש מחיצות החלות למקום הפסל בהמשך הסוכה כהלכתן, אבל כאן אין המחיצות הכשרות חלות כלל מחוץ למקום האיצטבא - דהרי הן גבוהות שם יתר מעשרים, וא"כ, למרות דין פסל היוצא אסור לשבת מחוץ לאיצטבא. ומוכח שהר"י מפרש דדין פסל היוצא הוא משום שיש חלות דין מחיצות למקום הפסל, ומכיון שמהאיצטבא והלאה אין חלות דין מחיצות למקום וממילא אינו מוכשר מדין פסל היוצא.

39 והנה הרא"ש תירץ הקושי', וז"ל: ונ"ל לקיים פירש רש"י דהא דאמרי' לקמן כו' ע"כ שאר שתי הדפנות לא שייכי להאי יוצא כו' דאחר שעשה כו' גלי בדעתיה מה שאינו בין ב' המחיצות אינו בכלל סוכתו ואין לפסל היוצא אלא מחיצה אחת אפילו הכי נידון כסוכה וכו', ויש לבאר את יסוד תירוצו.

40 נראה שהרא"ש תירץ, שדין פסל היוצא מחדש שאע"פ שאין שלש מחיצות חלות למקום המשך הסוכה כדין, עכ"ז, יושבים שם. יסוד הדין דפסל היוצא הוא שהמחיצות חלות להכשיר כל הסכך. וזה בהתאם למה שמבואר לעיל שמחיצות הסוכה חלות עבור הסכך ולא עבור מקום הסוכה. שונה דין המחיצות בשבת מדין המחיצות בסוכה, קובע הגר"ח זצ"ל. מחיצות השבת חלות לקבע מקום רשות היחיד ועיקר דינן הוא חלות בעבור המקום, משא"כ מחיצות הסוכה דאינן חלות מעיקרא דדינן למקום הסוכה אלא כדי להכשיר את הסכך. ועל כן לדעתו, צודק רש"י כאן בהכשירו את המקום שמחוץ לאיצטבא מדין פסל היוצא, אע"פ שאין למקום ההוא הכשר מחיצות כדין. והסברא לכך היא: הואיל והמחיצות מכשירות לסכך דע"ג האיצטבא הוכשר כל שאר הסכך אפי' חלק הסכך שאינו ע"ג האיצטבא דהוי ממעל לכ' אמה משום שהכל סכך א'. אמנם ליכא חלות מחיצות למקום הפסל עצמו דבסוכה חלות המחיצות בעבור הסכך היא ולא עבור מקום הסוכה. יוצא דלר' ישעיה יש חלות מחיצות בסוכה בעבור מקום הסוכה דלא כגר"ח זצ"ל, ולרא"ש אין חלות מחיצות בעבור מקום הסוכה אלא בעבור הסכך - כשיטת הגר"ח זצ"ל.

41 סברת הרא"ש בביאור דינו של רש"י באיצטבא תואמת את דברי רש"י כאן אך נסתרת היא מפרש"י לקמן יט.. שם מפרש רש"י דין פסל היוצא כר' ישעיה כלומר שיש הכשר מחיצות למקום הפסל כהלכתן. וא"כ, הדרא קושיא לדוכתה למה הכשיר את הפסל מחוץ לאיצטבא - הרי אין למקום הפסל ההוא חלות הכשר ג' מחיצות כהלכתן, וצ"ע בשיטתו.

42 עוד יש להתבונן ברא"ש עצמו מדוע מועיל גלוי דעת הבונה למנע את הכשר המחיצות מלחול למקום הפסל בהמשך הסוכה, הלא הכשר מחיצות לכאורה אינו תלוי בדעת גברא, אלא בחלות המחיצות עצמן, וצ"ע.

43 ברא"ש הובאה השגה שניה מר' ישעיה על שיטת רש"י, וז"ל: אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול כו' היושב תחת סכך פסול מי יצא ידי חובתו, ה"נ הכא, דכל למעלה מכ' סכך פסול וכשפודין של ברזל דמי, עכ"ל. רבינו ישעיה סובר שסכך למעלה מכ' מחוץ לאיצטבא דינו כסכך פסול ומכיון שדין פסל היוצא בודאי אינו מכשיר סכך פסול מ"ש הכא דהוכשר מחוץ לאיצטבא לפי רש"י.

44 ע"ז משיב הרא"ש, וז"ל: לא דמי דסכך למעלה מכ' לא מקרי סכך פסול כדפירש ר"ת כיון דמין כשר הוא ואינו נפסל אלא מחמת גובהה הילכך כיון דמקצתו כשרה אידך נידון כפסל היוצא מן הסוכה, עכ"ל. דבריו זקוקים לביאור.

45 ונראה, שר"ל, שדין סכך הפסול משום מינו שונה מדין סכך שפסולו הוא מפני שהוא למעלה מכ'. עיקר הדין דלמעלה מכ' אינו פסול סכך אלא פסול מחיצות. ומכיון שהמחיצות חלות ע"ג האיצטבא להכשיר את הסכך, הוכשר כל הסכך, כולל החלק שאינו ממעל האיצטבא, כנ"ל שאין חלות המחיצות בעבור כל מקום ומקום בסוכה אלא בעבור החפצא של סכך. מה שאין לומר כן בסכך הפסול במינו שא"א להכשירו כלל.

46 ונראה שניתן לבאר מחלוקות הרא"ש והר"י באופן אחר. יש לחקור בדין פסל היוצא כשר, האם המובן הוא שההכשר חל על מקום הפסל עצמו או"ד שהישיבה תחת הפסל נחשבת כאילו יושב בראש הסוכה דכשרה. ויתכן דבכך פליגי הר"י והרא"ש. דעת הר"י היא דההכשר חל על מקום הפסל עצמו וזה א"א בסכך למעלה מכ' דאינו בר הכשר. מאידך הרא"ש סובר שיסוד הדין דפסל היוצא דין הוא בישיבת הגברא - דכשיש חדא סוכה והוא יושב במקצתה ע"פ דין הריהו כאילו יושב בכולה ומצטרפת ישיבתו לכל הסוכה כולה. ומשום כך אם הסכך הוא ממין כשר וכל הסוכה נחשבת כחדא מקום חל דין הפסל; לא שמכשירין את הסכך עצמו למעלה מכ' דזה לא יתכן, אלא שנחשב כאילו הגברא יושב בכל הסוכה הכשרה. ומאותן הטעם יש לשבת תחת הסכך שחמתו מרובה מצלתו כי נחשב חד מקום עם שאר הסוכה וע"פ דין הוא יושב בסוכה אחת כשרה. ברם סכך פסול קובע הוא מקום לעצמו דסכך ממין פסול סוכה אחרת מקרי ונחשב כאילו יש כאן ב' סוכות ומשו"ה אין לשבת תחתיו. ועיין ברש"י לקמן יט. דבסכך פסול פחות מג' טפחים ישנים תחתיו מדין פסל היוצא, ולפי האמור כאן איך ניתן להכשיר סכך פסול ממש מדין פסל היוצא. וי"ל דהואיל והוא פחות מג' טפחים אינו קובע מקום לעצמו ובטל לשאר הסוכה. ומאחר דחדא סוכה היא כשיושב באותו חלק מהסוכה הריהו כיושב בכולה, ויוצא שיושב בסוכה כשרה. ועיין להלן יט בשעורים בענין פסל היוצא.

47 תוס' ד"ה פחות.

48 א ז"ל: מכאן קשיא לפי מה שפי' בקונטרוס כו' דאם היה חריץ עמוק חמשה ומקיפו מחיצה חמשה אין מצטרפין להיות בתוכו רה"י הא אשכחן הכא לענין סוכה דמצטרפין, וכו'. יש לבאר את שיטת רש"י, דמ"ש סוכה משבת.

49 ונראה שרש"י מחלק בין מחיצות שבת לסוכה ע"פ יסוד הגר"ח זצ"ל הנ"ל בריש המס' כי בשבת נועדו המחיצות לחלק את רה"י מהרשות שמחוצה לה, ולשם כך זקוקות המחיצות בשבת לשיעור גובה משני צדדיהן. והנה לחריץ יש שיעור מחיצה רק מצד אחד - מצד הפנימי אבל לא מצד החיצון, ולפיכך אין החריץ ראוי לדין מחיצת שבת. ונראה דהא דחריץ עמוק עשרה נחשב רה"י בשבת לרש"י אינו מדין מחיצות שבת אלא מהלכה מיוחדת - כרה"י המחולקת לעצמה, מ"מ חריץ פסול למחיצות השבת, ולכן לרש"י חריץ חמשה ומחיצת חמשה אינם מצטרפים לחלות שיעור מחיצת י' לענין שבת לעשות רה"י.

50 אמנם לרש"י שונה סוכה משבת, מחיצת הסוכה היא חלות חפצא לעצמה עבור הסכך מבלי שייכות למקום שעל ידה. ולכן גם מחיצות של חריץ חלות להכשיר את הסכך וחריץ נחשב למחיצה כשרה בסוכה ומצטרף לכל מחיצה כשרה אחרת למלא את השיעור של עשרה. ועיין גם בשעורים לקמן י"ח - י"ט.

51 ב בא"ד: דלא דמי רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות סמוכות לסכך, עכ"ל. מבואר בשעורים לעיל דף: את החילוק הזה בתוס' והוא יסוד בהלכות מחיצות שבת וסוכה, עיין שם.

52 שם. רש"י ד"ה ובנה. ז"ל: ובו הכשר סוכה שיש בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו, עכ"ל. ויש להבין מנין לרש"י שהכשר הסוכה צריך משהו נוסף על השיעור של שבעה טפחים?

53 והנה איתא לקמן ז' שטפח של הרוח השלישית צריך לעשותו טפח שוחק - כלומר טפח ומשהו - מעיקרא דדינא של הרוח השלישית, עיין שם. ויתכן שרש"י מדמה דין השיעור של ז' טפחים בשתי הרוחות הראשונות של הסוכה לדין המשהו הנוסף על הטפח ברוח השלישית ולכן לדעתו יש להוסיף משהו גם כאן, וצ"ע.

54 שם. גמרא: היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים כו' סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א"ל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא.

55 בדין עמוד גבוה י' ורחב ד' על ד', שיטת הרמב"ן בחידושיו למס' שבת צט: היא שאע"פ שגג העמוד נעשה רה"י מ"מ לא אמרינן בו שרה"י עולה עד לרקיע. האויר מעל לעמוד איננו נתפס בשם רה"י. מהרמב"ם פי"ד משבת הל"ב - ד נראה שסובר שגם בעמוד גבוה י' יש לאוויר עד לרקיע דין של רה"י. לביאור המחלוקת יש להקדים שצדדי העמוד אינם חשובים מחיצות המקיפות מקום. הרי הן מחיצות אטומות שאינן מקיפות חלל ואויר כלל למטה בתוך העמוד האטום, אלא שהן מחלקות מקום הגג לעצמו ומכשירות אותו להיות רה"י.

56 הרמב"ן סובר, שלא נאמר דין של רה"י עולה עד לרקיע במחיצות שאינן מקיפות מקום חלל מבפנים. דין זה מיוסד לדעתו בדין גוד אסיק מחיצתא, רק במחיצות המקיפות מקום חלל אמרי' גוד אסיק.

57 הרמב"ם מסכים לעיקר יסודו של הרמב"ן שאין לומר גוד אסיק מחיצתא במחיצות אטומות שאינן מקיפות מקום חלל. אך ס"ל, שדין רה"י העולה עד לרקיע איננו תלוי בגוד אסיק המחיצות אלא ביסוד אחר. לדעתו. עצם חלות השם של רה"י בגג העמוד גבוה י' ורחב ד' על ד' גורמת שרה"י תחול עד לרקיע ממילא בלי מחיצות המקיפות. רה"י הוי' רשות עם שלשה ממדים - אורך, רוחב, וגובה - ומעצם חלות דין רה"י עולה היא לרקיע.

58 עם הביאור הזה מתפרשים שפיר דברי רבא כאן בעינן מחיצות ניכרות וליכא, כלומר, אין גוד אסיק בעמוד גבוה עשרה מפני שאין כאן מחיצות המקיפות מקום חלל - דהיינו שאין המחיצות ניכרות. מחיצות בלי היקף חלל אינן בכלל דין גוד אסיק.

59 אולם רש"י במס' שבת ו: כ' בד"ה קמ"ל גמורה, וז"ל: וכן גדר דאמרינן מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד', עכ"ל. וכדומה בערובין פט': דדמי לעמוד ברה"ר דהוי רה"י משום גוד אסיק, עכ"ל. יוצא מכך שלרש"י אכן אמרינן בעמוד גבוה עשרה גוד אסיק מחיצתא, ולפי"ז קשה א"כ איך יבאר רש"י את דברי רבא כאן?

60 ונראה שרש"י ס"ל שרבא מחה על הס"ד של אביי רק בנוגע לסוכה. בסוכה קיים פסול מיוחד של מחיצות שאינן ניכרות. בסוכה אין לומר גוד אסיק בעמוד גבוה עשרה, כי הכשרו מותנה בחלות שם חפצא של מחיצה ממש. מחיצות שאינן ניכרות פסולות לסוכה דגוד אסיק אינו מהוה חלות חפצא של מחיצה וסוכה זקוקה לחלות דין חפצא של מחיצה ממש ולא להכשר מחיצה גרידא כבשבת. עיין בר"ן כאן ולעיל בשעורים דף ב'.

61 יוצא כי פירוש הסוגיא דילן שנוי במחלוקת: לפי רש"י - השוה אביי דין הסוכה לדין רשות היחיד. לשיטתו, ההלכה של גוד אסיק מחיצתא ישנה בכל התורה כולה והוא כולל עמוד גבוה עשרה ואין לדעתו כאן איזה שהוא פסול מיוחד לגבי סוכה. ואילו לרבא יש דין פסול מיוחד של מחיצות שאינן ניכרות בסוכה ולכן אין להכשיר את הסוכה מעל גבי העמוד. אליבא דרמב"ן - אביי סובר דאמרינן גוד אסיק במחיצות העמוד בין בסוכה ובין בשבת, ורבא סובר שאין לומר גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה בין בסוכה ובין בשבת.

62 הביאור הזה בסוגיא כאן הוא על פי הגאון ר' חיים זצ"ל עיין בספרו. ברם ניתן לפקפק בפירוש הגר"ח זצ"ל לשיטת אביי על פי הרמב"ן. לדבריו יוצא שאביי סובר שגם בשבת אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה. ברם יפלא לומר כן אליבא דהרמב"ן. הרי הרמב"ן קבע דינו כדי לבאר את הסוגיא בשבת צט: ושם בסוגיא מובאים דברי אביי ולא נזכר שם שאביי חולק על עצם יסודו של הרמב"ן, משמע שגם לאביי אין אומרים שבעמוד גבוה עשרה רה"י עולה עד לרקיע בשבת, וצ"ע.

63 לפיכך נ"ל דאליבא דהרמב"ן גם אביי ס"ל דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה ברה"י בשבת, ודוקא בסוכה סובר אביי דין גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה. ההבדל בכך שרה"י בשבת תלויה בהיקף מקום מבפנים למחיצות. ומאחר שצדדי העמוד אינם מקיפים חלל מקום מבפנים שהרי העמוד כולו אטום, לכן לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה בשבת. ואילו בסוכה אין עיקר דינן של מחיצות הסוכה להקיף מקום הסוכה בפנים אלא כחלות חפצא של מחיצות להכשיר את הסכך. והואיל ובצדדי העמוד יש חלות שם חפצא של מחיצות לדעת אביי, גם בעמוד אמרינן כסוכה גוד אסיק מחיצתא. חלוק שבת מסוכה: בשבת יש דין מקום רה"י וחלות דין המחיצות להקיף מקום רה"י, ועליהן בלבד חל הדין של גוד אסיק מחיצות. מאידך בסוכה סובר אביי דאמרי' גוד אסיק בכל מחיצה, דמחיצות סוכה אינן חלות עבור היקף מקום ורק עבור סכך.

64 ולפי"ז י"ל שרבא דוחה את דברי אביי מתרי טעמי:

65 א או שהוא סובר שבצדי העמוד ליכא חלות חפצא של מחיצות כלל. ובהתאם לכך גם בסוכה אין לומר גוד אסיק מחיצתא. והא דעמוד גבוה עשרה קובע רה"י בראשו בשבת אינו משום חלות דין מחיצות אלא שכך הדין שבגג העמוד יש רה"י המחולקת לעצמה אף בלי דין מחיצות.

66 ב או שהוא סובר שאפילו אם נאמר גוד אסיק במחיצות העמוד בצדדין עכ"ז הסוכה פסולה מפני פסול המיוחד לסוכה דזקוקה לחפצא של מחיצה ממש ע"י הסכך. מאחר שמחיצות העמוד אינן ניכרות מעל העמוד עד לסכך פסולות הן בסוכה. ועיין בשיעורים בריש המס' א

67 ב בדין גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפים פירשו התוס' כאן ד"ה פחות וז"ל: לענין תל ברה"ר גבוה חמשה והיקף על גביו מחיצה חמשה דלא חשיב רה"י לענין שבת. עכ"ל. עלינו לבאר למה אין מצטרפין. לפי הרמב"ן דלא אמרינן רה"י עולה עד לרקיע מעל גבי העמוד מובן דינם של התוס'. לשיטתו א"ל שבעמוד ליכא חלות מחיצות כלל אלא חלה רה"י בראש העמוד גבוה י' מפני שהמקום מחולק לעצמו ראה לעיל. משום כך אין עמוד חמשה ומחיצת חמשה מצטרפים לשוייה רה"י שהרי אין כאן מחיצות גבוהות עשרה. מאידך לרש"י חל דין גוד אסיק גם בעמוד גבוה עשרה ולדעתו יש חלות שם מחיצות בעמוד גבוה י'. יוצא לכאורה שיחלוק רש"י על התוס' בדינם ויסבר שעמוד ה' ומחיצת ה' מצטרפים לשיעור מחיצת י' בגובה לשוייה רה"י.

68 ברם יתכן שגם רש"י יסכים לדינם של התוס'. ניתן לומר שרש"י סובר כי בשבת יש חלות מחיצות דוקא במקום שיש בו חלל ואינו אטום ולשם כך אין מחיצות העמוד חלות במקומן מתחתיתו ומצדדיו. אמנם למעלה בחלל שבראש העמוד, ודוקא בגובה י' ולמעלה, מחמת הדין של גוד אסיק יש חלות של מחיצות. יוצא איפוא שבעמוד גבוה רק חמשה הואיל וליכא בכלל דין גוד אסיק מפני שאין באותו עמוד השיעור של י' טפחים חסרה חלות שיעור של מחיצה בכלל, ואפי' שיעור חמשה של מחיצה אין בו דכולו אטום הוא. אין לצרף עמוד ה' עם מחיצת ה' שהרי בעמוד ה' חסר שיעור מחיצה בכלל, ואינו כעמוד י' שיש בו חלות שיעור מחיצה מחמת החלל מעל ראשו שהוא למעלה מי' וחל דין גוד אסיק לשוייה מחיצה בראש העמוד, ודו"ק.

69 שם. תוס' ד"ה סבר. ז"ל: לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרות כו' דפי תקרה חשיב שפיר מחיצות הניכרות, עכ"ל. צ"ע לתוס' במה נחשב פי תקרה מחיצה ניכרת. ויתכן שהפסול של מחיצות שאינן ניכרות מונע צרוף המחיצות למטה לסכך הסוכה למעלה כגון בעמוד ובגוד אסיק. ואילו בפי תקרה חלות המחיצה היא מהגג, ומהסכך עצמו יורדת המחיצה לקרקע. ולכן אפילו אם אין המחיצה ניכרת ממש לעין הרואה נחשבת פי תקרה חלות מחיצה כשרה לסוכה, כי אין מניעה בצרופן של המחיצות לסכך. דין מחיצות ניכרות הוא תנאי בחלות סמיכות המחיצות לסכך דכשאינו ניכרות חסר הצרוף בין המחיצות לסכך, ובפי תקרה מכיון שהמחיצות סמוכות לסכך ליכא פסול מחיצות שאינן ניכרות.

70 שם. תוס' ד"ה אבל, וז"ל: על שפת הגג כשרה לדברי הכל דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרות בבית, עכ"ל. צ"ע ופירושם תמוה, כי ההיכר שבתוך הבית לכאורה אינו נוגע כלל להכשרה של הסוכה, שהרי תוך הבית אינו מקום סוכה, ואילו מעל הגג עד לסכך - מתחתית הסוכה עד גבוהה - אין המחיצות ניכרות ומהראוי שהסוכה תהיה פסולה, וצ"ע.

71 והנה לקמן במשנה טז' איתא, וז"ל: המשלשל דפנות מלמטה למעלה אם גבוה עשרה טפחים כשרה, עכ"ל. והטעם לכך דאמרינן גוד אסיק מחיצתא. ההלכה שם מובנת, הרי יש מחיצות גבוהות עשרה על הקרקע של הסוכה בפנים ועל ידי גוד אסיק יש צרוף בין המחיצות הניכרות האלו והסכך. אולם כאן מקרקע הסוכה ולמעלה אין המחיצות ניכרות בסוכה עצמה בכלל וא"כ צ"ל פסולה, וצע"ג.

72 שם. גמרא. ענין הדיומדין. נראה שיסוד חלות הדין של מחיצות הדיומדין שנוי במחלוקת, דהנה התוס' בערובין יז: ד"ה עושין ד' דיומדין ביארו את הכשר הדיומדין וז"ל: דהואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח, עכ"ל. לדעתם מכשירים הדיומדין בתורת פתח וכמו צוה"פ. ומסתבר שהתוס' הולכים כשיטתם עירובין יא ד"ה אילימא שצוה"פ מועילה בשבת גם מכל ארבע רוחות, והוא הדין בדיומדין.

73 ברם לרמב"ם פי"ז משבת הלכ"ז - ל"ג יש ביאור אחר בדין הדיומדין וז"ל: באר שעשה לה שמונה פסין מארבע זויות, שני פסין דבוקין בכל זוית הרי אלו כמחיצה ואע"פ שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח הואיל וארבע הזויות עומדות הרי זה מותר כו' הזורק מרה"ר לבין הפסין חייב הואיל ויש בכל זוית וזוית מחיצה גמורה שיש בה גובה עשרה ויותר מארבעה על ארבעה והרי הרבוע ניכר ונראה ונעשה כל שביניהם רה"י, עכ"ל.

74 אליבא דהרמב"ם, לפסים ולדיומדין אין חלות דין של צוה"פ ופתח אלא יש להם דין מיוחד של הכשר המיוסד בהיכר וצורת מחיצות. כפי הנראה הולך הרמב"ם לשיטתו פט"ז משבת הלט"ז ופי"ז שם הל"ג, ועיין בה"ה שצוה"פ מועילה בשבת רק ברוחות השלישית והרביעית ולא בשתי הרוחות הראשונות של רה"י. הואיל ופסים ודיומדין מועילים גם בכל ארבע הרוחות ע"כ שזהו מדין מיוחד דהיינו הכשר של מחיצות. ואילו בצוה"פ ליכא הכשר זה והיא מכשירה רק בתורת דין פתח דאינה מועילה אלא לשתי הרוחות האחרונות של רה"י. ונראה שלרמב"ם דין המחיצה שבצוה"פ תלוי בדין הפתח שבה. רק צוה"פ היכולה לחול כפתח חלה כמחיצה. אם אין משני הצדדים שתי מחיצות ממש אין צוה"פ חלה כפתח למקום. רק למקום סתום ע"י מחיצות שעומדות משני צדדים שייכת חלות פתח ברוח השלישית. ויוצא שבשתי הרוחות הראשונות פסולה צוה"פ למחיצה שאם אינה פתח כניסה איננה ג"כ מחיצה. לעומת זה פסים ודיומדין שאינם חלים מטעם פתח אלא מדין מסוים דמחיצות ניכרות, חלות ומתירות הן בכל ד' הרוחות דרה"י.

75 מביאורו של הרמב"ם בדיומדין יש להסיק שעיקר המכשיר במחיצות השבת הוא חלות ההכשר של צורת מחיצות. אין הדין מחייב דוקא מחיצות הסותמות את הרוח בכולה, שהרי הדיומדין אינן סותמין ומ"מ מכשירים מפני היכר מחיצות - דהיינו צורת מחיצות. יש מקור אחר: דין ההכשר של מחיצה פרוץ כעומד בשבת. בפרוץ כעומד אין הרוח סתומה. ברם יש כאן חלות של צורת מחיצה המכשירה בלי סתימת הרוח בכולה. גם לדיומדין ולפסים יש צורת והיכר מחיצות המכשירין בלי חלות מחיצה הסותמת. ועיין עוד בענין זה לקמן בשעורים כב: ולקמן ז'.

« רשימות שיעורים על סוכה ג׳ ע״ב רשימות שיעורים על סוכה ו׳ ע״ב »